<h1>או"ז הלכ' נדה סימן שס"ג</h1>
<h2>דף מז:</h2>
[נדה ס"ז ע"א] אמר מר עוקבא לפלוף שבעין לח אינו חוצץ יבש חוצץ ומאימתי נקרא יבש משעה שמתחיל לירק. פי' רשב"ם לפלוף קצירא שבעין. יבש חוצץ דמקום הראוי לבוא בו מים בעינן. לירק להוריק מראהו קרידר בלע"ז. והשתא לשיטת רש"י ולשיטת רשב"ם כל הני חייצי אפי' בנדה לבעלה וכן כל הני שמעתתא לקמן. והקשה ר"ת דהכא מחלק מר עוקבא בין לפלוף לח ויבש ואלו במס' מקוואות פ' אין חוצצין [פ"ט מ"ג, ד'] תנן אלו שאינן חוצצין כו' עד לפלוף שבעין וקתני סתמא משמע אפי' יבש ותו הקשה דתנן ס"פ ארץ ישראל [שם פ"ח מ"ה] ומייתי לה לעיל בשמעת' [נדה ס"ו ע"ב] בית הסתרים ובית הקמטים אין צריכין שיבואו בהם מים ור"פ אלו חוצצין תנן ובית הסתרים באשה. ומפרש ר"ת דההיא דמשניות דמשמע דלפלוף אינו חוצץ אפי' יבש ההיא לחולין והכא בשמעתין לטהרות, והא דקתני בית הסתרים א"צ שיבוא בהם מים היינו לחולין והא דקתני דבית הסתרים באשה חוצץ היינו לטהרות ומתוך כך מקיים גר' הספרים ומפרש דההיא דאמר רבא [נדה שם] אשה לא תעמוד ע"ג כלי חרס ותטבול וכל הלכה כולה מיירי לטהרות דוקא כי היכי דלא תקשי ההיא דמשניות דקתני לפלוף סתמא, אבל ההיא דקמטים ובית הסתרים מיירי ע"כ בנדה לבעלה כדפרי'. וההיא דקתני כל דבר שחוצץ בטבילה היינו הנהו דחשיב במס' מקוואות שחוצצין קאמר דהוי לגר ועבד ונדה אבל הנהו דהכא מיירי לענין טהרות. ועוד אומר ר"ת דההיא דהחולץ [מ"ז ע"ב] מצא בה"ג בדוכתא אחריתי בלשון אחר והכי איתא התם וכל דבר שחוצץ בכהנים חוצץ בגר ובעבד משוחרר ולחולין אינם חוצצין, משמע דלחולין היינו לבעלה כדאשכחן פרק השוחט [ל"א ע"א] גמ' נפלה סכין מידו דקאמר בעלה חולין הוא אלמא יש חילוק בין טהרות לבעלה לענין חציצה. והך ברייתא דקתני לבעלה אינו חוצץ לא קאי אמתני' דמס' מקוואות דהנהו חוצצין לבעלה. ואע"ג דברייתא שמביא התלמוד בהחולץ אמתני' דמקוואות דחייצי לבעלה קיימ' מ"מ ברייתא דה"ג לא קיימא עלה ושמא ברייתא אחרת היא בתוספתא ואין זו דהחולץ. מיהו יש להשיב על דבריו דלפלוף דקתני במשנה היינו לפלוף לח ולא חש התנא לפרש. והא נמי דקתני ובית הסתרים באשה י"ל דהיינו שצריכה להדיח קמטים ובית הסתרים כדי שיהא המקום ראוי לביאת מים כדאמר לעיל נהי דביאת מים לא בעינן מקום הראוי לביאת מים בעינן. והיינו דקאמר ובית הסתרים באשה שאם לא היו ראוים לביאת מים חייצי א"נ יש לפרש כדאמר לקמן האשה נראית כאורגת וכמניקה את בנה כדפי' בסמוך. וה"נ מסתברא דאלת"ה תקשי לי' הא דתנן בסמוך התם אלו שאין חוצצין ובית הסתרים באיש משמע אבל באשה חוצצת, ואי לטהרות מה בין אשה לאיש, ותו קשה שמעמיד המשנה לחצאין מקצתה בחולין ומקצתה לטהרות. הלכך נראה שאין חילוק בין בעלה לטהרות לענין חציצה והא דקתני בברייתא שבה"ג ולחולין אינו חוצץ יש לפרש דמיירי בנט"י לחולין שנעשו על טהרת תרומה או קודש לנגיעה מיירי. וכענין זה תניא בתוספתא דמקוואות פרק ארץ כותים [פ"ו ה"ה] דקתני התם כל החוצצים בכלים חוצצים בנדה ובגר בשעת טבילה ובחולין אינן חוצצין, והא דאמר בכל הבשר [ק"ו ע"ב] כ"ד שחוצץ בטבילה חוצץ בנט"י לחולין היינו לאכילת חולין וחמור ממגע. ויש מפרשים דההיא דתוספתא לנט"י לסעודה ומביאים ראי' למנהג שאין נזהרין כ"כ בחציצה לנט"י וההיא דכל הבשר מעמידים בנט"י לחולין שנעשו על טהרת תרומה או לטהרת הקודש.
<h2>דף עח.</h2>
אמר רבב"ח נימא אחת קשורה חוצצת שלש אינם חוצצות שתים איני יודע. ור' יוחנן אמר אנו אין לנו אלא אחת. ירושלמי ר"פ במה אשה יוצאה [שבת פ"ו ה"א] [רבי] זעירא בשם רבנן היתה נימא אחת קשורה חוצצת שתים ספק שלש אינם חוצצת. ר' זעירא בעי קשר נימא לחבירתה אחת היא אחת לשתים שתים הן לשלש [שלש הן] רב יהודה אמר זו שהיא יורדת לטבול לנדתה קושרת שערה כזנב הסוס לעוברה [אולי גורס לעובדא] וסמיך עלוי פי' הלכה למעשה דבר וסמכו עליו. א"ר יצחק דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ אינו מקפיד עליו אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד וליגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום רובו שאינו מקפיד א"נ משום מיעוטו המקפיד. פי' רשב"ם שמעי' מהכא דרוב שערה קשורה אחת אחת בין מקפיד בין שאינו מקפיד חוצץ ולא עלתה לה טבילה וצריכה לחוף ולטבול ואי נמי מיעוטו שערו מקפיד חוצץ אבל מיעוטו שאינו מקפיד אינו חוצץ. ושאר כל דבר הנמצא על בשרה סמוך לטבילתה אם מקפדת בו צריכה לחוף ולטבול פעם שני' וא"ל עלתה לה טבילה ומותרת לבעלה דתנן במס' מקוואות [פ"ט, מ"ז] זה הכלל כל המקפיד עליו חוצץ וכל שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ עכ"ל משמע שסובר ר' יצחק דבגופה נמי איירי. אבל רש"י פי' בסוכה [ו' ע"ב] ובעירובין [ד' ע"ב] דאשערו דוקא קאי אבל בגופו אפי' כל שהוא מקפיד הוא וחוצץ והקשה ר"ת דאמר פ' הערל [ע"ח ע"א] אלא הא דאמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה א"צ טבילה אמאי א"צ טבילה וכ"ת משום דר' יצחק וכו' והא אמר רב כהנא ל"ש אלא רובו אבל כולו חוצץ שאני עובר דהיינו רביתיה, אלמא דההיא דר' יצחק איירי בגוף מיהו יש לדחות דלרבות' נקטי' וה"ק אפי' תמצא לומר דר' יצחק איירי נמי בגוף אפ"ה תקשי דאמר רב כהנא כו'. ומקש' מההיא ס"פ דם חטאת [צ"ח ע"ב] אמר רב פשיטא לי דם על בגדו חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ רבב על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ אלמא דבקפידא תליא מילתא מיהו י"ל דבגד הוי כמו שיער אבל בגופו אפי' משהו מקפיד הוא וחוצץ וההיא נמי דזה הכלל כל המקפיד עליו חוצץ שהביא רשב"ם ההיא נמי לא קשה דההיא גבי בגדים מתנייא דתנן ס"פ אלו חוצצין [מקואות שם] מטפחות של זפתים ושל יוצרים ושל מפסלי אילנות אינם חוצצין ר' יהודה אומר אף של קייצים כיוצא בהם זה הכלל כל המקפיד עליו חוצץ כל שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ, והואיל ואצל בגדים נשנית איכא למימר דוקא גבי בגדים תליא מילתא בקפידא אבל בגוף אפי' במשהו מקפיד הוי וחוצץ. אלא נראה בעיני דההיא קשיא דתנן [שם מ"ג] אלו שאינן חוצצין קילקי הראש ובית השחי ובית הסתרים (באשה) [באיש] ר"א אומר אחד האיש ואחד האשה כל המקפיד עליו חוצץ ושאינו מקפיד עליו אינו חוצץ, אלמא דאפי' בגוף בקפידא תליא מילתא. ופר"ת ופר"ח דהא דר' יצחק בגוף נמי איירי וכן פי' רבינו יצחק ב"ר שמואל וכן רשב"ם. הלכך הואיל ורשב"ם ור"ת ור"ח ורבי' יצחק עומדים כולם בשיטה אחת דסבירא להו דר' יצחק איירי בגוף, כל דבר החוצץ הנמצא על בשרה אם מקפד' עליו חוצץ וא"ל אינו חוצץ וראי' לדבר דתנן פ' אלו חוצצין [מ"ד] ואלו שאינן חוצצין צואה שעל בשרו וצואה שתחת הצפורן אלמא דלפעמים צואה שעל בשרו אינה חוצצת.
